<h1>ספר עזרת נשים — שער שביעי</h1>
<h2>דף כד:</h2>
כיצד היא יוצאה משום שם רע כגון שהיו שם עדים שעשתה דבר מכוער ביותר שהדברים מראים שהיתה שם עבירה אעפ"י שאין עדות ברורה בזנות, כיצד כגון שהיתה בחצר לבדה וראו רוכל אחד יוצא ונכנס מיד בשעת יציאתו ומצא האשה עומדת מעל המטה והיא לובשת הסינר או חוגרת אזורה, או שנמצא רוק לח למעלה מן הכילה כדאיתא בפרק שני דיבמות [כ"ד ע"ב]. ובירושלמי [כתובות פ"ז ה"ו] מוסיף או שהיו שניהן יוצאים ממקום אפל. או מעלין זה את זה מן הבור וכיוצא בו, או שראו אותן מנשקין זה את זה או מגפפין זה את זה, או שנכנסו זה אחר זה וסגרו הדלת. או כיוצא בדברים אלו אם רצה להוציא תצא בלא כתובה ואין אלו צריכין התראה. עוברת על דת משה או על דת יהודית וכן זו שעשתה דבר מכוער אין כופין את הבעל להוציא אלא אם רצה לא יוציא עד שיבאו שני עדים שזנתה בפניהם ברצונה אז ודאי כופין אותו להוציא. ורבינו יעקב תפש לו שטה אחרת בענין זה דרוכל יוצא ואשה חוגרת בסינר הואיל ומכוער הדבר תצא. ומפרש תצא מרוכל אם גרשה זה ונשאת אחר כן לרוכל. שהרי זה קול שלפני הנשואין, אבל מן הבעל לא תצא דלקלא דבתר נשואין לא חיישינן.
<h2>דף כה:</h2>
גרסינן במסכת נדרים בפרק אלו נדרים [צ' ע"ב] במשנה בראשונה היו אומרים שלש נשים יוצאות ונוטלות כתובה האומרת טמאה אני לך, השמים ביני לבינך, ונטולה אני מן היהודים. חזרו לומר שלא תהא אשה נותנת עיניה באחר ומקלקלת על בעלה, האומרת טמאה אני לך תביא ראיה לדבריה. השמים ביני לבינך יעשו דרך בקשה. נטולה אני מן היהודים יפר את חלקו ותהא משמשתו ותהא נטולה מן היהודים. פירש הר"ם במז"ל בפירושו למשנה טמאה אני לך הוא שתאמר שזנתה תחתיו. וממה שכבר ידעת שאשת ישראל כאשר זנתה לא ימלט שתהא זנותה [אלא או באונס או ברצון. וכשזנתה] באונס והנה היא מותרת לבעלה כמו שהתבאר בכתובות [פי"א מ"ו] או שזנתה ברצון ואז תאסר על בעלה ואין לה כתובה. ואולם אשת כהן הנה היא אסורה לבעלה כאשר נבעלה בין באונס בין ברצון כמו שהתבאר בכתובות. וכן הדין אצלנו שאשת כהן שנאנסה נאסרה על בעלה. עם היות התורה מנעה אותה ממנו, יתחייב לתת לה כתובה לפי שהיא תאמר לו אנא הא קא חזינא את הוא דנסתחפה שדך. הנה אמר בכאן בראשונה היו אומרים האומרת טמאה אני לך נוטלת כתובתה ויוצאה, אי איפשר זה הדין באשת ישראל בשום פנים, שאם אמרה נטמאתי באונס הנה היא מותרת לבעלה, ואם אמרה ברצון אין לה כתובה, לפי שכל מי שמודה שזנתה ברצון הנה כבר אבדה כתובתה וכל תנאי כתובה אין לה, ואפי' ממה שהוציאה מבית אביה, זולת מה שיהיה קיים, לא מנכסי מלוג, ולא מנכסי צאן ברזל, נוטלת מה שבפניה ויוצאה. (ולהכריחה) [ולו הבחירה] אם ירצה לגרשה ואם ירצה לקיימה אחר שאין שם עדות יקיים כמו שהתבאר בכאן. ולא נאמר לו שאם היתה מכזבת לך ולזה תבעל אותה הנה הכתובה גם כן מחויבת לך לפרוע, לפי שהעיקר אצלנו אשר נפסקה ההלכה עליו בכל התורה פלגינן דבורא ר"ל שאנחנו נאמין הדבור בעצמו לענין מה ולא נאמינהו לענין אחר. וכבר קדם לנו מזה דמיונים במסכת יבמות [פ"ב מ"ט]. הנה לא היה מאמרם אם כן בראשונה היו וכו' בלתי באשת כהן שאמרה נטמאתי באונס שהם היו מאמינים אותה ויאמרו שהיא לא תותר לבעלה ותהיה אסורה עליו. וכן אמרו בבאור בתלמוד וזכרנו זאת הכונה ונשלים אותה. דע שזה שנזכר בתלמוד [נדרים צ"א ע"א] שהאשה כאשר אמרה לבעלה שהיא זנתה בטעות ובמחשבתה שהוא בעלה ואמרנו שהיא בלתי נאמנת ושמנו טעם [ל]זה שאם תהיה נאמנת שתאסר עליו שאין זה אלא באשת כהן, והמעשיות הנאמרות בתלמוד בזאת הכונה באשת כהן, אבל אשת ישראל הנה אם תהיה נאמנת אעפי"כ תהיה מותרת לפי שהטעות מין מהאונס בלי ספק. ואשוב לענין השמים ביני לבינך שהיא תטעון בדבר שאי איפשר הידיעה כי אם ליודע הנסתרות והוא שתאמר שהוא בלתי שלם למשגל ואינו יורה כחץ אשר לא תוכל להוליד ממנו בשום פנים. והעקר אצלנו היא דקים לה ביורה כחץ והוא לא קים ליה, לפי שהיא תדע זה בהרגשתה, והוא לא ישער בזה שהוא לא ירגיש במה שהופרש מגשמו. ולולי שחשבנו שמא עיניה נתנה באחר היינו מצוים לגרשה ולתת לה כתובתה, ולזה אם היה הוא אשר ירצה לגרשה ולהוציאה מבלתי כתובה כאשר עמד עמה עשר שנים ולא תלד כמו שבארנו ביבמות [פ"ו מ"ז]. הנה בזה ג' פנים, אחד מהם שתאמר ולא (נדע) [נודעת] אם סבת זה הענין ר"ל המנעות ההריון ממנו או ממנה, הנה היא תצא בלא כתובה לפי שהעיקר שהוא כאשר נפל הספק אוקים ממונא בחזקת מריה. והשנית שנתאמת ותאמר הסבה ממנו לא ממני לפי שאינו יורה כחץ והתחייב לתת לה כתובה. אבל יש לו להחרים בשם, מי שלא יאמר האמת, ולא יוכל להשביעה היסת כי הוא לא יוכל לומר שהוא יורה כחץ. [והשלישי שתודה שהוא יורה כחץ] ודין זה מבואר. ואמרו יעשו דרך בקשה, הוא שתשתדל ותבקש ההשארות עמו ולא תמהר הגרושין, ולא תוכרח גם כן לעמוד עמו, ולא יורה בה דין מורדת, אבל נאריך הענין ונמצע בהם באופן הפשרה ולא נעשה דין ביניהם עד שיתרצו זה לזה. וענין נטולה אני מן היהודים שהיא תאסור הנאת עצמה על כל היהודים ויהיו מודרין הנאה ממנה. ואמרו יפר חלקו מאמר נדחה לפי שהוא מאמר ר' יוסי כמו שהודעתיך וכן ביאר בתלמוד [נדרים פ"ב ע"א] ואמנם לפי דעת חכמים הנה לו שיפר השבועה בכללה לפי שהוא מנדרי ענוי. וכבר תדע ששבועתה בלתי נעשית בדבר מזאת הכונה זולת באמרה הנאתו על פלונית אולם כל היהודים יפר, והלכה כחכמים.
